זהו פרויקט צילום שנעשה בהולנד
הוא צולם כולו באתר קמפינג יפהפה הממוקם סמוך לעיר אוטרכט במרכז הולנד.

סדרת הצילומים מתרכזת באנשים שמתגוררים באתר הזה ומאבקם להישאר ולגור בבתיהם.
הם קיבלו צווי פינוי לעזוב את הבתים שלהם מפני שבעל הקמפינג החליט למכור את האתר לחברת נדל"ן גדולה שרצתה לקנות את השטח, לפנות את תושביו ולבנות עליו פארק נופש ברמה גבוהה.

שם המקום בהולנדית הוא "קמפינג דה ברקויל" והוא נכתב כך: Camping de Berekuil
משמעות השם בעברית "קמפינג מערת הדוב".

התושבים קיבלו מכתבים עם צווי פינוי המורים עליהם לפנות את בתיהם במהירות, ומאוחר יותר ננקטו נגדם פעולות נוקשות יותר, למשל מעקבים שנעשו על ידי סוכנים שהופיעו פעמיים בשבוע, הציצו בחלונות של הדיירים ותיעדו את תנועותיהם, וגם, בעל הקמפינג בעצמו הורה על הזנחת ניקיון השירותים והמלתחות, ריקון הפחים ואחזקת המתקנים הציבוריים. כל הפעולות הללו נועדו להפחיד, להתיש ולאלץ את הדיירים לוותר על זכויותיהם ולעזוב את בתיהם.

באותה תקופה, הסתיו והחורף של 2008, אני (מייקל מן, צלם ישראלי שהגיע להולנד) ובת הזוג שלי (חירצ'ה פטרסה, באותו זמן סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרכט) גרנו בקמפינג דה ברקויל, והחלטנו ליזום פעילות יצירתית על מנת לתמוך בדיירים במאבקם נגד הפעולות הלא אנושיות הללו, ויצרנו את פרויקט הצילומים הזה.

מסכות הדוב שימשו להסתיר את פני הדיירים מכיוון שהם פחדו לחשוף את עצמם ברבים,
וגם בגלל שמו של המקום – דה ברקויל – שפירושו הוא מערת הדוב או בית הדוב.
רצינו ליצור דרך נחמדה, כמעט כמו אגדה, לומר: "האנשים האלה הם אנשים נחמדים ונורמאליים שחיים את חייהם הנחמדים והנורמאליים כאן", ולא פושעים שצריך לגרש אותם.

מאוחר יותר, ב-5 לאפריל 2008 פרויקט הצילומים הזה פורסם במגזין הולנדי בעל תפוצה רחבה,
בשם de Volkskrant Magazine (מגזין העם), במהדורה מספר 410.

נכון להיום, קמפינג דה ברקויל כבר לא נמצא בידי חברת הנדל"ן אשר ויתרה ומשכה את ידיה מהאתר, ורוב הדיירים עדיין מתגוררים בבתיהם.